יש לך את זה בגרסה מרחוק?

הדרכה בארגונים – מתי אפשר מרחוק ומתי נדרשת סדנת פנים-אל-פנים?

לאורך השנים שאני עוסק בייעוץ והדרכה נתקלתי בשאלה הזו כל כך הרבה פעמים. ככל שחברות הופכות יותר גלובליות כך גובר הצורך בפתרונות למידה שלא מחייבים הגעה פיזית למקום אחד עם קבוצה ומנחה. הצורך הזה הוליד מגוון פתרונות יצירתיים: e-books, e-learning, MOOCS שהפכו את אתגר הלמידה מרחוק לאפשרי ונגיש, ואף למאוד אפקטיבי לצרכיי הדרכה רבים. אבל דווקא עכשיו שיש כזה מגוון של פתרונות, חשוב לעמוד על הערך המיוחד של סדנת פנים-אל-פנים – על אילו צרכים הסדנה מספקת מענה ייחודי, שאין לו תחליף בפתרונות הדרכה אחרים, טובים ככל שיהיו. לצורך כך, בואו נתחיל מלהגדיר מה היא סדנה בשונה מכל סוג אחר של תהליך למידה:

הסדנא היא תהליך למידה בו אנשים מפתחים כישורים ותפיסות מורכבות דרך התנסות חווייתית בקבוצה.

הדגשתי שני חלקים במשפט, הראשון מתייחס לתוצאה והשני לדרך. בואו ניקח כל אחד בנפרד:

"כישורים ותפיסות מורכבות" – ברמת התוצאה, הסדנה נועדה לחזק כישורים בינאישיים דרך שינוי בהתנהגות ובתפיסות. על כן, כדי להחליט אם צורך הדרכתי כלשהו מצריך סדנת פנים-אל-פנים או שניתן לספקו באופן אחר, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו היא מה הוא השינוי שאנחנו רוצים לייצר בלומד? חשוב לומר, זו לא שאלה של נושא הלמידה. קחו למשל שני נושאים שונים – מנהיגות ומכירות. אפשר ללמוד על שני התחומים הללו דרך ספר טוב, שיעור או הרצאה, בכיתה או מרחוק. אבל אם רוצים בנוסף לידע, גם לעזור למנהיגה או לאשת מכירות לתפוס אחרת את תפקידה ולהתנהג אחרת בהתאם, אז השינוי המבוקש הוא כזה שמתאים לסדנת פנים-אל-פנים, כלים אחרים פשוט לא יהיו אפקטיביים ביצירת השינוי הזה.

הסדנה נולדה על ידי פסיכולוגים בהקשר טיפולי והושאלה עם השנים לעולם ההדרכה בארגונים. למשל, גברים עם בעיה של אלימות מגיעים לסדנה טיפולית שמהותה שינוי בהתנהגות האלימה שלהם דרך תפיסה מחודשת של עצמם בתוך הסביבה שלהם ותרגול של דפוסי תקשורת חדשים. זוהי כמובן טרנספורמציה עמוקה שאינה יכולה להיווצר על ידי קריאה של ספר טוב או הגעה לשיעור בנושא אלימות. זאת לגבי הסדנה בהקשר הטיפולי, אך מה לגבי הסדנה בארגונים?

קחו לדוגמא סדנה להתמודדות עם שינוי – ארגונים רבים עוברים תהליכי שינוי לעתים תכופות כדי להישאר רלוונטיים ולשמור על יתרון תחרותי בשוק בו הם פועלים. עובדים ומנהלים נאלצים להתאים את עצמם לדרישות המשתנות וחווים בלבול ועומס רגשי רב. הרצאה מעולה או ספר טוב בנושא שינוי יכולים להעניק השראה וידע רב בתחום: סטטיסטיקות על שינוי, הבנה של ההקשרים העסקיים ואף הפסיכולוגיים הקשורים בשינוי וכו'. אך אם הכוונה היא לעזור לעובדים לראות אחרת את עצם השינוי ולתפוס את עצמם אחרת בתוך המציאות המשתנה – למשל להאמין שהם מסוגלים להשתנות ושהם מסוגלים להנות משינוי על אף החרדה שמלווה אותו, לשם כך צריך תהליך טרנספורמטיבי שעיקרו שינוי בתפיסה והתנהגות ולא בידע. באופן דומה, הדרכה בכיתה או מרחוק יכולה ללמד שיטות בניהול אנשים, ניהול פרוייקט, ניהול תקציבים וכו'. אך אם כוונתנו לעזור למנהל להבין את עצמו כמנהיג, מה מושך אותו להנהיג, איך הוא משפיע על אנשים ואיך הוא יכול לשפר את כישורי המנהיגות שלו, לשם כך בדיוק נועדה הסדנה. עולה השאלה, מה כל כך מיוחד בסדנה שמאפשר לגשת לרבדים עמוקים כאלו? התשובה לכך נמצאת בחלק השני של ההגדרה מעלה –

"התנסות חווייתית בקבוצה" – נסו להיזכר בסדנה משמעותית שהשתתפתם בה בעצמכם. מה היה כל כך משמעותי בה? אולי היה איזה רגע אחד שאתם זוכרים במיוחד?

בעשור האחרון זכיתי להנחות מאות קבוצות ולשמוע מאות רבות של משתתפים מעידים על חווייתם בסדנה. קחו למשל את עודד – מנהל בכיר שרגיל לעבודה תחת עומסים כבדים, ומגלה בסדנת מנהיגות צדדים באישיותו שנשכחו מאחור עם השנים: היכולת לתקשר באינטימיות עם אנשים, להבין את הצרכים שלהם, לייצר מערכות יחסים המבוססות על אמון הדדי. חשבו כמה הפנמה של התובנה הזו ותרגום שלה להתנהגויות ניהוליות יכולה לסייע לעודד בתפקידו כמנהיג של אנשים. או קחו לדוגמא את לימור, אשת כספים שדרך סדנת ממשקים מבינה שהיא עושה לעצמה חיים מאוד קשים בעבודה כי היא רואה את עצמה כ"שוטרת של השורה התחתונה", שתפקידה לשמור על הארגון מפני מנהלים לא אחראיים. תארו לעצמכם כיצד ישתנו חייה בעבודה בזכות ההבנה שהיא יכולה לראות בעצמה שותפה של מנהלים, ובהתאם למצב את עצמה כיועצת עם ערך מקצועי ייחודי ויכולת אמתית לעזור לתהליכים עסקיים להצליח פיננסית. הקורא הספקן ישאל (ובצדק) מי אמר שאי אפשר להגיע לתובנות עמוקות דרך הרצאה או קריאה בספר? ומה מיוחד בסדנת פנים-אל-פנים שהופך תובנות עמוקות לשינויים בהתנהגות? זה המקום לומר ששום תהליך למידה לא מבטיח שינוי בהתנהגות (חוץ מאולי שיעורים בסגנון התפוז המכני, למי שזוכר את הסרט.. J), אבל תהליך למידה שלא מאפשר למידה מהתנסות ומשוב, פשוט אינו מספק את התנאים הבסיסיים ליצירת שינוי בהתנהגות. כאן בדיוק הייחודיות של הסדנה:

סדנת פנים-אל-פנים מאפשרת למשתתפים להיחשף בקבוצה, וללמוד על עצמם דרך התגובות שההתנהגות שלהם מייצרת באחרים, ודרך הרגשות שהתנהגות של אחרים מייצרת בהם.

זה הסיפור, זה ההבדל. החשיפה בקבוצה היא חוויה עוצמתית וזכירה. בדומה לסרט צילום שעצם החשיפה לאור משנה אותו וכמו טובעת בו תמונה חדשה, כך החשיפה של אדם בקבוצה וההד שאדם מקבל מהקבוצה, מייצרים חוויה שקשה להשאיר מאחור. חבריי למקצוע יודעים כמה נפוץ לראות משתתף בסדנה פורץ בבכי, או בצחוק הסטרי, או משתתק לרגע ארוך, או מתעמת בחריפות עם המנחה או עם אחד המשתתפים. אנחנו יודעים שלא להפריע לו ברגע הזה. לא לחבק ולא להרגיע, ככל האפשר לא לגעת כדי לא להפריע לתהליך הלמידה. מבפנים משהו משתנה ומבחוץ משהו מבטא את ההתרגשות שבעצם השינוי. האם השינוי הפנימי הזה יוביל לשינוי התנהגותי? לא בהכרח. השינוי בהתנהגות יכול לקרות במהלך הסדנה כתוצאה מתרגול של כלים וקבלת משוב משמעותי. השינוי יכול לבוא חודשים אחרי הסדנה, לאחר תהליך אישי ומתמשך של רפלקציה, או לא להופיע לעולם. כך או אחרת, הגרעין לשינוי בהתנהגות מקורו ברגע קצר, רגע החשיפה. רגע שמתאפשר מתוך הדינאמיקה של הקבוצה והאינטראקציה הבלתי אמצעית שבין אנשים.

דרך אחרת לראות את ההבדל בין סדנה להרצאה למשל, היא שבסוף היום משתתף בהרצאה טובה ישבח את כישורי המרצה ואת התוכן שהוא הציג, בעוד שמשתתף בסדנה טובה ישבח את הקבוצה והתהליך הפנימי שהוא חווה. ההבדל הזה הוא עוד דרך לענות על השאלה שממנה יצאתי לכתיבת המאמר – איזה צורך מחייב מפגש פיזי של אנשים ומנחה ואיזה צורך יכול לקבל מענה באמצעים אחרים? אם לומר זאת בפשטות – צורך למידה שניתן להגדירו במונחים של תוכן מתאים לפתרון שמהותו העברת תוכן. לעומתו, צורך שמאופיין בתהליך דורש פתרון שמהותו תהליך, וזו בדיוק מהותה של הסדנה.

אז מה לגבי סדנה מרחוק אתם שואלים?

במציאות הגלובלית בה אנו חיים אנחנו חייבים לשאול את השאלה הזאת. עד לפני כמה שנים הייתי עונה שאין דבר כזה סדנה מרחוק, זה כמו לעשות אהבה מרחוק. בשנים האחרונות יצא לי להתנסות בסדנאות מרחוק, הן כמנחה והן כמשתתף. חלקן היו כישלונות כואבים, בזבוז אדיר של זמן ואנרגיה. בחלקן ראיתי הצלחות מרשימות וניצול מיטבי של מגבלות האינטראקציה דרך מסך. העניין העיקרי הוא כמובן המידה בה יכולה להיווצר אינטימיות דרך מסך וידאו. דיברנו על הרגע המכונן הזה, רגע החשיפה. ובכן, עד כמה אדם מרשה לעצמו לסמוך ולהיחשף באופן אותנטי אל מול קבוצה שנמצאת אי שם? וגם אם נחשף, עד כמה יוכל לחוות את ההד הקבוצתי שהתנהגותו מייצרת? מניסיוני, סדנאות מרחוק במקרה הטוב מספקות שינוי שעיקרו לימוד של תוכן וכלים. אין לזלזל בזה כמובן, גם ללמד תוכן וכלים מרחוק זה לא פשוט ואם זה נעשה באופן מוצלח זה הישג בעל ערך רב לעובדים ולארגון. אך אם אנחנו מחפשים טרנספורמציה מהותית בתפיסות והתנהגות, אין תחליף למגע הבלתי אמצעי. יתכן שבעתיד ארגונים יאמצו טכנולוגיות מתקדמות לתקשורת מרחוק שיאפשרו לסגור את פער האינטימיות (עבדכם הנאמן בעצמו שותף לפיתוח מסוג כזה), אך נזכור שכיום, בהדרכות מרחוק כולם על mute כדי שניתן יהיה לשמוע באיכות סבירה את הדובר. האם דרך המסך נראה את הלבן שבעיניים? האם נראה גם רגל עצבנית או יד מזיעה? האם נשמע את תזוזות הכיסאות על רצפת החדר כשמשהו שנאמר מטריד את הקבוצה? לדעתי, אלא החומרים שמייצרים את הלמידה בקבוצה, ועד שנצלח את המגבלות הללו, בעניינים שדורשים טרנספורמציה של התנהגות ותפיסות, אין מה לעשות חברים, נצטרך עדיין להיפגש פנים-אל-פנים.